מה זה אומר כשהילד שלי לא משחק ב…?

אחד הילדים שהכי זכורים לי מבין אינספור הילדים שליוית ב-17 השנים האחרונות הוא ילד בן 5 שסיבת הפנייה הייתה הימנעות מציור. על פניו, מדובר בקושי של מוטוריקה עדינה אך בפגישה הראשונה הבנו שהקושי מתחיל במוטוריקה הגסה. הוא התקשה בפעולות פשוטות כמו קפיצה או צעדי רדיפה שעבור ילד בן חמש אמורות להיות טבעיות ובאופן כללי התקשה להתארגן לכל משחק שהצגתי בפניו. כלומר, עבורו לשבת ליד שולחן ולארגן את הגוף לפעולה עדינה ומורכבת כמו ציור הייתה משימה לא פשוטה. ולכן המפגשים שלנו עסקו במשחקים שאפשרו לו לפתח יכולת של תכנון תנועה והתארגנות לפעולות שונות, חיזקנו את טונוס השרירים ואת הביטחון שלו ביכולת של הגוף לשרת אותו לכל פעולה. התייחסנו באופן מצומצם לפעולת הציור עצמה בעיקר במשחקים על לוח מחיק ותוך כמה מפגשים התחלנו לראות את השינוי. את התהליך הזה עשיתי עם הרבה ילדים לאורך השנים אבל מה שהיה מיוחד בילד הזה שלאט לאט התגלה כישרון ציור מיוחד במינו. הילד נהנה לצייר, נהנה להביע עצמו דרך הציור והוריו זכו לקבל הצצה לתוך ליבו מתוך התבוננות בציוריו.

למה אני מספרת על הילד הזה ואיך זה קשור למדריך שלנו? הרבה פעמים כשילד נמנע מפעילות מסוימת אנחנו פותרים את העניין באמירות כמו "זה פשוט לא מעניין אותו" " לא כולם צריכים לצייר\ להיות ספורטאים", "גם אני לא אהבתי ל… בתור ילד" ועוד ועוד. אבל, כשילד נמנע מעולם תוכן מסוים זה הרבה פעמים מצביע על קושי במקומות שלא חשבנו עליהם ונכון שלא כל הילדים צריכים לאהוב הכל ולכל ילד יש משיכה לתחומים מסוימים אבל אנחנו לא תמיד יודעים האם הוא מוותר כי קשה לו או כי באמת אין עניין. הדרך היחידה לדעת היא לחשוף ולאפשר התנסות, כך לילד תהיה בחירה אמתית שלא לדבר על מצב כמו בסיפור הנל שבו הילד קיבל במתנה את האפשרות להביא לידי ביטוי את עצמו דרך הציור וליהנות מהכישרון המיוחד שלו.

הילד הזה הוא כמובן רק דוגמה, אחת מיני רבות שאני יכולה לספר עליהן ושהביאו אותי לכתוב את המדריך הזה. כשילד נמנע או עושה מעקפים כדי לא להתמודד עם משחק מסוים זה סוג של איתות. ילדים הרבה פעמים משתמשים במילה משעמם ובדרך כלל זה בעצם אומר שקשה להם. הילד שלנו  מספר לנו בדרכו ה"ילדית" על הקושי שלו וחשוב לנסות להקשיב לסאבטקסט ופחות למילה המפורשת. אל תמהרו להסיק מסקנות ולהדביק תוויות כמו עצלנות, עקשנות, אי רצון לשתף פעולה, או אפילו מסקנות "חיוביות" כמו " הוא גאון מחשבים ולכן לא מתעניין בספורט". גם מסקנות כאלה מצמצמות את ההתנסויות ולא מאפשרות בחירה אמתית. בגיל הרך ילדים חוקרים את העולם דרך החושים ודרך מערכות התנועה. חקירה זו מאפשרת להם לפתח מיומנויות חשובות, לפתח אמון בגוף שלהם או במילים אחרות לפתח ביטחון בעצמם וביכולות שלהם, לפתח קשרים במוח ולבנות בסיס רחב ויציב שעליו ייבנו אחר כך התמחויות והעדפות. כלומר, החקירה וההתנסות בגיל הרך משפיעות על התפקודים בכל התחומים: הקוגניטיבי,  הרגשי, המוטורי והחברתי. ולכן, כשילד נמנע באופן קבוע ממשחקים בעולם תוכן מסוים, תשאלו: למה ומה אפשר לעשות כדי לאפשר לו להתנסות?

במדריך זה התייחסתי ל-4 קבוצות של סוגי משחקים המאפיינות את עולם המשחק של ילדים עד גיל 7. (גם אם ילדכם עבר את גיל 7, תוכלו להבין את הבחירות וההתמודדויות שלו על סמך המדריך הזה בהתבוננות לאחור). יכול להיות שתזהו הימנעות ביותר מקבוצת משחקים אחת וזאת בגלל שיש קשר בין הקבוצות והן לא ממש עומדות בפני עצמן אבל עוזרות לקבל תמונה יותר ברורה. בשלב השני כתבתי על דרכי התמודדת. מה תוכלו לעשות במסגרת הבית על מנת להוריד את ההתנגדות או ההימנעות ולאפשר התנסויות וחוויות חדשות.

1. משחק מוטורי- הכוונה למשחק המפעיל את מערכות המוטוריקה הגסה כמו: משחקי כדור, טיפוס, התמודדות עם מתקנים בגני משחקים או בחצר, נסיעה על אופניים (גם עם גלגלי עזר), התנדנדות בנדנדה, קפיצה בטרמפולינה ושות: הימנעות ממשחק מוטורי היא בדרך כלל על רקע של קושי באחת או יותר מהמערכות המוטוריות. למשל:

*טונוס שרירים נמוך: טונוס שרירים =מתח השריר. כשמתח השריר נמוך זה משפיע על היכולת של הילד לבצע פעולות פשוטות כמורכבות ובדרך כלל מביא לרמת פעילות נמוכה ולתחושה שהגוף אינו נענה לפקודות שהמוח נותן. ילדים אלה זקוקים לנו שנעזור להם להיות פעילים כי נטייתם הטבעית היא להיות יותר פאסיביים.

*סכמת גוף לא תקינה: סכמת גוף היא מפה הנמצאת במוח ובה כל האיברים. ככל שילד יותר פעיל, המפה תהיה יותר מדויקת ויהיו בה יותר פרטים לגבי טווח התנועה של האיבר, היכולת שלו לעבוד בתיאום עם איברים נוספים, כמה כוח זקוק כל איבר כדי לבצע כל פעולה ועוד ועוד. במילים אחרות, מפה זו מאפשרת תכנון תנועה ויכולת התארגנות.

*גמישות מפרקים: מצב מולד, תכונה של הגוף המאופיינת ביכולת של המפרק להגיע לטווח תנועה רחב מאד. (ניתן לראות למשל אצל ילדים שיושבים ישיבת דאבליו) לעיתים עד כדי השפעה על תהליכי ההתפתחות המוטוריים. המודעות למצב מאפשרת לתת מענה מתאים ולהביא להתפתחות תקינה.

כל אלה יוצרים אצל הילד תחושה שהוא לא יכול לסמוך על הגוף שלו. כלומר, שהגוף אינו נענה לפקודות שלו, לפחות לא ברמה שהוא היה רוצה ודרך ההתמודדות היא הימנעות מהפחד להיכשל (תחושת אי הצלחה היא סובייקטיבית. גם אם לכם נראה שהוא מצליח, אם זה לא תואם את הציפיות שלו מעצמו, זה לא יעזור לכם לנסות לשכנע אותו כמה הוא הצליח. רוב הסיכויים שזה גם יביא ליותר תסכול).

2. משחק סנסורי (תחושתי): משחק בחול, בצק, הדבקות, משחק על דשא ברגליים יחפות, סלידה ממים, הימנעות מלכלוך על הגוף או הידיים, הימנעות מסביבה רועשת, הימנעות ממשחקים בעלי ריחות, בקיצור, כל משחק שיכול להציף את המערכת החושית. ילדים המתמודדים עם קשיים על רקע וויסות חושי לא תקין ימנעו מהתנסויות רבות. כאלה שקשורות באופן ישיר למערכת החושית וכאלה שקשורות באופן עקיף כמו התנסויות מוטוריות עליהן דיברנו בסעיף הקודם אשר מכניסות את מערכת החושים להצפה ועומס. התמודדות עם קושי בוויסות החושי יכולים לפתח גם קושי בוויסות הרגשי והדבר יביא לתגובות רגשיות מוגברות כמו בכי רב, כעס לא מותאם, וכחנות, הסתגרות ועוד. בכל מקרה, מה שהתחיל כקושי על רקע סנסורי יכול להשפיע על תחומי משחק רבים. ההתייחסות לקושי זה יכולה להביא להקלה ולפתוח עולמות חדשים של התנסויות לילד ולמשפחתו.

3. משחקים של מוטוריקה עדינה: השחלות, בנייה בלגו, ציור, גזירה, הדבקות. הימנעות ממשחקים אלה יכולה להיגרם גם בהשפעת הסעיפים הקודמים. מוטוריקה עדינה היא היכולת לבצע פעולות הדורשות תיאום עין-יד ומוח-עין-יד. היכולת להפריד ולתאם בין האצבעות על מנת לעשות פעולות עדינות ומורכבות כמו המשחקים הנ"ל אבל גם פעולות יומיומיות כמו לאכול עם סכום, לכפתר כפתור ואפילו להתלבש ולנעול נעליים.

4.משחקי קופסא: פאזלים, זיכרון, קלפים וכו. הימנעות ממשחקים אלה יכולה להיות על רקע מוטורי- סנסורי. למשל, מתוך קושי להתארגן לישיבה ליד שולחן, מתוך קושי להתמודד עם סדר פעולות (התחלה אמצע וסוף). אבל גם על רקע התנהגותי. כלומר, קושי להתמודד עם הפסד, קושי להתאים את עצמי לחוקים ולמשחק מובנה. חשוב להבין שמשחקי קופסא הם הרבה פעמים יותר צורך שלנו המבוגרים. קל לנו יותר להתמודד עם משחק מסודר המתקיים במרחב שנוח לנו איתו. משחקים כאלה גם נותנים לנו תחושה שאנחנו תורמים להתפתחות של הילד אבל ילדים בגיל הרך זקוקים הרבה יותר למשחקים מ-3 הקבוצות הראשונות. למשחקי קופסא יש את האיכויות שלהם אבל הופכים יותר רלוונטים בגילאים מאוחרים יותר.

אני מאמינה שאחרי שקראתם על 4 קבוצות המשחקים והמשמעות שלהן, כבר "איבחנתם" את הילד שלכם ושייכתם אותו לאחת הקבוצות או יותר והשאלה הבאה היא מה עושים וכמובן שמיד נדבר גם על זה. אבל, אני ממליצה לקחת כמה ימים ולהתבונן לפני שאתם מתחילים ליישם. להתבונן על המשחק של הילד שלכם ועל התגובות שלכם. להתבונן על הדינמיקה ביניכם בזמן משחק ועל המסרים שלכם מכיוון שקשיים על רקע סנסורי- מוטורי הם המקור להימנעות ממשחקים מסוימים אבל התגובות שלנו וההתנהלות שלנו יכולות להשפיע על המוכנות להתמודד על אף הקושי. בעצם אנחנו יכולים ליצור אחד משני כדורי שלג. הראשון הוא זה הכולל הימנעות (שהמקור שלה הוא סנסורי- מוטורי) שתביא לכך שמיומנויות מסוימות לא יתפתחו כראוי ולאותה תחושה שאי אפשר לסמוך על הגוף ושוב להימנעות. כדור השלג השני, אותו אנחנו מעוניינים לייצר הוא כזה שיש מוכנות להתמודד, כל פעם עוד קצת ועוד קצת, לחוות תחושות הצלחה שיעודדו התנסויות נוספות ושיפור המיומנויות והתפקוד הסנסורי- מוטורי עד למצב שמתקיימת מוטיבציה פנימית והילד בוחר להתנסות ונהנה מחוויות מגוונות. במצב זה יש לו בחירה אמתית בין מה שהוא אוהב ומה שלא. אז עכשיו בואו נראה איך לעזור לו ליצור את כדור השלג השני.

1. להתבונן על המצב מעיניו של הילד. כשאנחנו מבינים למה הילד שלנו נמנע אז התגובות שלנו יהיו אחרות, פחות ביקורתיות, פחות כועסות, פחות מתוסכלות ומאוכזבות. ככל שנפחית בתגובות כאלו, כך גם עוצמת התסכול של הילד מעצמו והפחד של הילד מכישלון יפחתו וכאן נפתח פתח להתנסות. לפעמים ההתגייסות שלו תהיה לדקה אחת, העבירו תחושה של חוויה טובה כי זה מה שהילד יזכור בפעם הבאה שיתלבט אם להתנסות שוב או לוותר.

2. להיות יצירתיים. אם הבנו שהקושי קשור למוטוריקה העדינה, אז נרצה לחשוף למשחקים של מוטוריקה עדינה וכאלה יש המון בחיי היומיום שלנו. המטבח למשל הוא מגרש משחקים נהדר לפיתוח יכולות של מוטוריקה עדינה. פעולות כמו לחתוך, לשבור ביצה, לערבב, ללוש, לסחוט וכו הן פעולות נהדרות ולהרבה ילדים קל יותר להתמודד איתן ולפתח דרכן את המיומנויות של המוטוריקה העדינה מאשר בישיבה ליד שולחן. כפי שאמרתי, כשילד חווה הצלחה הוא מוכן להרחיב את מעגלי ההתנסות שלו כך שלבסוף הוא יהיה מוכן להתמודד גם עם פעולות ליד שולחן. יצירתיות אפשר להכניס לכל אחת מארבע הקבוצות. אפילו לרביעית, למשל, עבור ילד שממש נמנע מפאזלים, אפשר לקנות פאזלים עם מגנט שנדבקים למקרר ולהשאיר אותם על המקרר (להתחיל כמובן עם פאזל של מעט חלקים ולא משנה בן כמה הילד). מניסיוני, באיזשהו שלב הילד ייגש ויתנסה בהרכבת הפאזל. זכרו שגם אם ההתנסות הייתה חלקית והוא הרכיב "רק" חצי פאזל, עדיין הייתה התנסות והפאזל נמצא על המקרר וברגע מסוים הילד ישלים אותו.

3. לנצל הזדמנויות. בהתבוננות על הילד שלנו, נוכל לזהות הזדמנויות למשחק שלא היינו חושבים עליהן בעצמנו. לעיתים, אנחנו אפילו מפסיקים משחקים שהיינו יכולים להפיק מהם הרבה ערך. הדוגמה הכי זמינה עבורי היא מצבים בהם ילדים רוצים לטפס (על כיסא, בגני משחקים, על השיש וכו). התגובה השכיחה היא: "זה מסוכן, אתה תיפול". נכון שיש סכנה לנפילה, אבל אם אנחנו שומרים ומגדירים שזו פעולה שעושים רק עם הורה אז הרווח הוא עצום. מבחינה מוטורית זאת הזדמנות לחזק טונוס, ליצור תיאומים בין חלקי הגוף (קואורדינציה), לשפר את היכולת לתכנן תנועה, ללמוד להעריך מרחקים, ללמוד אודות הכוח שלו. מבחינה רגשית, זה נותן תחושה שסומכים עליי ולכן אני יכול לסמוך על עצמי, שמקשיבים לי ומעודדים אותי להתנסות, תחושה של משחק משותף. לכן, לפני שמבטלים התנסות מסוימת כדאי לבדוק האם יש לה ערך שלא חשבנו עליו.

4. להצטרף למשחק של הילד ללא כוונה מוגדרת. ניקח לדוגמה משחק בלגו. אפשר לשחק בלגו בלי לבנות משהו מוגדר וזה עדיין "נחשב" למשחק. אם תשבו ליד הילד ותחברו חלקים זה ייתן לו מוטיבציה לחבר חלקים בעצמו ולהתנסות בפעולה של מוטוריקה עדינה וחשוב מכך, תהיה לו מוכנות לחזור למשחק הזה שוב. בפעם הבאה אולי יהיו תנאים לקחת את המשחק למקום יותר מובנה ואולי רק אחרי 10 פעמים שבהם הייתה התנסות. בכל מקרה, התפקיד שלכם הוא לדאוג שתהיה פעם הבאה. כלומר, לא "לשרוף" משחק מסוים כי קשה לכם לראות את הערך ב"סתם" לחבר חלקים. ההצטרפות שלכם ללא ביקורת או ציפייה מסוימת נותנות לילד תחושה שמעריכים אותו ואת הרעיונות שלו וזה נותן ביטחון להביע את עצמו בעוד תחומים, להעז בלי לפחד מאי הצלחה ובעיקר ליהנות מהתנסות לשם התנסות וממשחק משותף.

5. התבוננו במשחק של הילד ונסו לראות איפה הוא כן משחק במשחקים הקשורים לאותה קבוצה ממנה הוא נמנע בדרך כלל. למשל, יש ילדים עם וויסות חושי לא תקין שכן מוכנים או אוהבים סוג מסוים של חוויה תחושתית. לפעמים אוהבים מאד מים או  חול . כאשר מזהים מוכנות להתנסות, כדאי לתת לה יותר מקום ולהרחיב אותה מתוך הקשבה לילד לעוד התנסויות מאותו תחום. תמיד לצאת מתוך הקיים ולחשוף בהדרגה, כך הילד מגיע ממקום של ביטחון ומוכנות להתמודד. הדגש על המקומות של ההצלחה היא חשובה גם עבורנו ההורים, יש לכך השפעה על רמת התסכול והחרדה שלנו וזה גם המסר שאנחנו מעבירים לילדים.

המטרה של המדריך הזה היא לעזור להורים להסתכל על עולם המשחק של ילדיהם וללמוד ממנו. ללמוד על הילד, ללמוד על הקשיים וההעדפות שלו, ללמוד על הדינמיקה של המשחק בין בני הבית, ללמוד איך לתרום להתפתחות של הילד באמצעות משחק וללמוד איך לעזור לילדכם להביא את יכולותיו לידי ביטוי. יכול להיות שלאחר קריאת המדריך תרגישו שאתם זקוקים להדרכה או עזרה מקצועית וכמובן שיש בכך צורך לפעמים אבל זכרו שאף איש מקצוע לא יכול להחליף אתכם ההורים. יש לכם הזכות והיכולת לעשות את ההבדל בין הימנעות לבין  מוכנות להתנסות, לפעמים שינוי קטן בגישה שלכם יכול להביא לקפיצה ענקית בהתמודדות ובתפקוד של ילדכם.

תגובות