תמונה 9

קשיים בוויסות החושי

ב10.12.2009 הייתי בתפר שבין חודש שביעי לשמיני להריוני הראשון. הריון מדהים, קל, שמאד נהנתי ממנו. באותו בוקר נסענו בן זוגי ואני ללניאדו כדי לשמוע על האפשרויות ללידה טבעית בבית החולים. התלבטתי מאד בין דולה, מיילדת פרטית או מיילדת של המחלקה. זה היה בתשע בבוקר. בתשע וחצי כשהגענו הביתה התחילה לי ירידת מים וב13:50 ילדתי תינוק במשקל 1.480.

אפשר לומר שכל הבעיות שהיו לי בתשע בבוקר נפתרו אבל באותו רגע התחיל מסע של שישה וחצי שבועות, רכבת הרים כפי שמגדירים זאת בפגייה שבה התינוק הזעיר שלי התמודד עם אינספור התערבויות רפואיות שכמובן הצילו את חייו אבל מכיוון שהמערכת החושית של תינוקות בגיל הזה אינה מפותחת אותן התערבויות מביאות את המערכת החושית לחוסר איזון.

לבסוף הגיע היום המיוחל ולקחנו את שחר הביתה. קשה לתאר את האושר הזה ואת תחושת ההוקרה. כל כך בירכתי על כך שהוא בבית שלא העזתי להתלונן על כך שהוא כמעט ולא ישן (הירדמות היא סוג של וויסות), על כך שהוא זקוק להמון שעות על הידיים ולא סובל נסיעה באוטו, טיול בעגלה, ישיבה בטרמפולינה או בקיצור… אם הוא לא היה על הידיים הוא היה מאד לא רגוע. לאורך תקופה ארוכה באמת לא התלוננתי אבל לאט לאט התחלתי להבין שיש כאן משהו שדורש התייחסות ולא רק את סבלנותי האינסופית.
כששחר נולד כבר היו מאחורי 10 שנות ניסיון של עבודה כמדריכה להתפתחות ומתוך ענניי העייפות והמערבולת הרגשית שחווינו הצלחתי להבין שהמערכת החושית של שחר אינה מווסתת (במקרה הזה מדובר על מערכת החישה בעור שנמצאה בגירוי יתר אבל יכול להופיע בכל אחד מהחושים ולפעמים בכמה חושים בו זמנית ובמקרים נדירים יותר מתאפיין כחוסר תחושה) והוא זקוק למגע שיגדיר לו כל הזמן את גבולות הגוף שלו. התחושה שגבולות הגוף אינם ברורים יכולה להיות מאד מפחידה, בעיקר עבור תינוק קטן אבל גם עבור ילדים יותר גדולים. אגב, קשיים בוויסות החושי יכולים להתפתח על רקע של לידה קשה, התערבות מכשירית בלידה, ועוד ארועים שלעיתים אנחנו לא נותנים עליהם את הדעת ולא רואים את הקשר. לא חייב להתרחש אירוע דרמטי כמו פגות כדי שקושי כזה יתפתח אבל יכולה להיות לכך השפעה על עוצמת הקושי.
כמבוגרים אנחנו מוצאים לעצמנו אסטרטגיות התמודדות אבל הקושי לא עובר אם לא מטפלים. כשאני גיליתי על עצמי כמה שנים קודם לכן שאני מתמודדת עם תחושתיות יתר זו הייתה הקלה גדולה. פתאום הבנתי מדוע אני לא יכולה לסבול גינסים וסוודרים, למה אני זקוקה למגע מאד ברור לעומת מגע עדין שיכול להעביר אותי על דעתי, למה אני לא יכולה לסבול צפיפות, למה קשה לי מאד עם לכלוך על הגוף שלי, למה קשה לי עם מאכלים מסוימים כמו עגבנייה שהמרקם שלה חלקלק כזה ועוד חוויות שפשוט הציפו אותי ואת המוח שלי באינפורמציה ללא מסננת ראויה שמתפתחת כשהוויסות החושי תקין.
את ההצפה הזאת חווה כל מי שלפחות אחד החושים שלו לא מווסת וההצפה הזאת גורמת למי שחווה אותה לחוסר וויסות רגשי. היא יכולה להתבטא בהימנעות מחוויות, בצורך לפרוק מתח בצורה של כעס, בכי, תנועתיות רבה. היא יכולה לגרום להתנתקות וריחוף, היא יכולה להביא לפחדים. תופעות כאלה יכולות להיראות כהפרעות קשב, בעיות התנהגות ובעיות רגשיות כשהמקור הוא בעצם תחושתי והמענה צריך להיות קודם כל תחושתי אם כי לא רק.
ילדים עם קשיים בוויסות החושי מפתחים דפוסים והרגלים שעוזרים להם להתמודד עם הקושי. כאשר מטפלים ועוזרים למערכת החישה להגיע לאיזון בדרך כלל נראה שינויים גם בהרגלים ובדפוסים אך המוח לא תמיד מבין שאפשר לוותר עליהם לחלוטין ולכן המענה הוא גם התנהגותי. כלומר, לחשוף את הילד לחוויות חדשות, לעזור לו לחוות הצלחות קטנות בתחומים בהם נמנע בעבר ולאפשר לו לחוש שהוא יכול לסמוך על הגוף שלו ולהנות ממנו.

השלב הזה חשוב מאד כי כאן מתקיימת מטרת העל: התפתחות טבעית. מעגל קסמים שבו הילד יחווה הצלחות וכך תהיה לו יותר מוטיבציה להתנסות. ככל שהוא יותר יתנסה כך יסמוך יותר על הגוף שלו והמערכת החושית תקבל את הגירויים שהיא זקוקה להם ותשמור על איזון. וכמובן, הילד יחזור ויבחר בתנועה מתוך מוטיבציה פנימית.

התינוק שלי היום בן שבע. לעיתים אני רואה איך הקושי בוויסות החושי צץ לו, בא לבקר לרגעים מסוימים, אבל ככלל הוא אינו מנהל את החיים שלנו (קושי בוויסות החושי משפיע על כל בני הבית לא רק על הילד עצמו). אנחנו דואגים לגירויים מתאימים ושחר נהנה מהילדות שלו ומעצמו.

תגובות